פיברין עשיר בטסיות (PRF) הפך בשנים האחרונות לכלי מרכזי בתחום הרפואה הרגנרטיבית, בעיקר ברפואת שיניים וכירורגיה מקסילופציאלית. המחקר החדשני שפורסם ב-2020 בכתב העת Platelets מציג השוואה מעמיקה בין שתי שיטות מרכזיות להכנת PRF: צנטריפוגה בזווית קבועה (L-PRF) לעומת צנטריפוגה אופקית (H-PRF).
ממצאים עיקריים:
- הפרדת שכבות: בשיטת ה-L-PRF נוצרת הפרדה משופעת בין שכבת הפלזמה העליונה לשכבת תאי הדם האדומים התחתונה, בעוד ששיטת ה-H-PRF מציגה הפרדה אופקית אחידה יותר.
- פיזור תאים: במערכת הצנטריפוגה בזווית קבועה, רוב התאים מתרכזים לאורך הדופן האחורית של שפופרת ה-PRF, בעוד שבצנטריפוגה האופקית התאים מפוזרים באופן אחיד יותר לאורך כל הקריש.
- טסיות ולויקוציטים: צנטריפוגה אופקית הדגימה פיזור אחיד יותר של טסיות לאורך קרישי ה-PRF, לעומת שיטת ה-L-PRF שבה רוב התאים מתרכזים לאורך דופן המבחנה האחורית או באזור ה"באפי-קואט".
המחקר משלב טכניקות מתקדמות לבחינת קרישי ה-PRF, כולל מיקרוסקופ אלקטרונים סורק (SEM) והערכה היסטולוגית באמצעות שיטת העברת סרט (film transfer method) שמאפשרת חיתוך מדויק של דגימות גדולות ללא כיווץ.
משמעות קלינית:
המחקר מציע שצנטריפוגה אופקית עשויה להוביל להפרדת תאי דם אחידה יותר בקרישי PRF, מה שעשוי לשפר את האיכות והעקביות של תכשירי PRF המשמשים בהליכים קליניים מגוונים. עם זאת, נדרש מחקר נוסף להערכת היתרונות הקליניים של צנטריפוגה אופקית בפרקטיקה הרפואית היומיומית.
המחקר נערך על ידי צוות בינלאומי בהובלת ד"ר מאסאקו פוג'יוקה-קובאיאשי עם שותפים מאוניברסיטאות ברן, טוקיו, ניגאטה ווהאן.
